<h1>כל בו הלכ' טהרה סימן פ"ו</h1>
<h2>דף יא.</h2>
אין האשה עולה מטמאתה ויוצאה מידי ערוה עד שתטבול במי מקוה כשר ולא יהא דבר חוצץ בין בשרה ובין המים אבל אם רחצ' במרחץ אפילו נפלו עליה כל מימות שבעולם הרי היא כאלו לא רחצה והבא עליה בכרת שאין דבר (שעולה) [שמעלה] מטומאה לטהרה אלא טבילה במי מקוה או במעין או בימים שהן כמעין.
ומן התורה בכל מים המכונסין ואפי' השאובין טובלין בהן והוא שיהיה בהן כדי להעלות בהן טבילה לכל גוף האדם בבת אחת ושערו חכמים שזהו אמה על אמה ברום שלש אמות אמה על אמה לפשוט ידים ורגלים ברום ג' אמות כשעור קומתו ושעור זה מחזיק מ' סאה.
<h2>דף יט.</h2>
גל שנתלש מן הים ליבשה ונפל על הצריך טבילה אם נתכוין והיה יושב ומצפה עד שיבא הגל אם יש בו ארבעים סאה עלתה לו טבילה לדבר שנתכוין לו ואין מטבילין בגל באויר קודם שיפול לארץ. היו שני ראשי הגל מגיעין לארץ מטבילין בו ואין מטבילין בכפה שלה מפני שהיא כאויר.
<h2>דף כא:</h2>
וערובי מקואות כשפופרת הנאד שהוא ב' אצבעו' חוזרות למקומן. ופירשו התוספות שאין צריך שיהיו המים צפין בתוך הנקב רק טופח על מנת להטפיח.
